מכירים את התופעה בה מונחים על הצלחת 2 מנות כשאחת מהן טעימה יותר ואחת מהן בריאה יותר (אך פחות טעימה) ?
אז, האנשים מתחלקים ל- 2 קבוצות: קבוצה א' כוללת את אלה שיעדיפו לאכול את המנה הטעימה יותר קודם וידחו את אכילת המנה הפחות טעימה (אך יותר בריאה) לסוף הארוחה. קבוצה ב' כוללת את אלה שיעדיפו קודם לאכול את המנה הבריאה יותר, לגמור עם זה כמה שיותר מהר, ורק אחר כך יעברו להתמוגג עם המנה הטעימה יותר...
אני שייכת לקבוצה השניה. אני קודם מסיימת את המנות הפחות טעימות (אבל שחייבים לאכול כי זה בריא..), ורק אחר כך מתפנה בכיף לאכול את המנות היותר טעימות.
גיליתי, כי צורת המחשבה הזו מלווה אותי לא רק במה שקשור באוכל, אלא בכל תחום בחיים ובמישור העבודה וניהול הפרויקטים בפרט.
כל אחד מכיר את התופעה של עומס במשימות. מהרגע שיצאת מהבית ועד הרגע שהגעת למשרד התווספו לך עוד כמה עשרות משימות, נוסף למה שתכננת לבצע באותו יום. וכולן- לא מפתיע – דחופות מאוד. ושוב נטרפים כל הקלפים ושוב צריך לתכנן את יום העבודה מחדש.
לכל אחד נטייה טבעית לביצוע משימות שהוא מרגיש יותר נח לבצען. הרצון להישאר באזור הנוחות, בעיקר ברגעי לחץ, מאפיין רבים מהאנשים.
מה שחשוב במקרה כזה הוא לשמור על מיקוד. וכדי להתמקד צריך לדעת בבירור ובבהירות מה היא המטרה ומה רוצים להשיג. רק לאחר שברורה המטרה, ניתן לבצע פעולות בהתאם לחשיבות המטרה שאותה רוצים להשיג.
לכן, ברגע שיש עומס גדול מאוד של משימות, צריך לעצור לרגע, לנשום עמוק, להיזכר שוב במטרה, ולו זאת לאותו יום, ולחשוב - ביצוע של איזו מבין המשימות תקדם אותי הכי הרבה לעבר המטרה.
ואז ההמלצה היא לבצע את המשימות המקדמות (החשובות יותר) קודם למשימות האחרות, גם אם המשמעות היא יציאה מאזור הנוחות.
איך עושים את זה?
דרך אחת שאני יכולה להמליץ עליה, שעובדת עליי – אני חושבת כמה זמן ייקח לי לבצע את המשימות החשובות יותר שאני פחות אוהבת לעשות. פעמים רבות אני מגלה שבפרק זמן קצר יחסית, לעיתים דקות עד שעות בודדות, אני יכולה לבצע די הרבה מהמשימות החשובות ה"לא נוחות" ולפעול בצורה אפקטיבית יותר לקידום המטרות שלי (הפרויקטים שלי). ואז יותר קל לבצע, ופשוט... לעבור את זה...
בהצלחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה